נתחיל בגילוי נאות, יש לי שלוש בנות. נכון… מתבקש מבחינה מגדרית שיהיה לי קל יותר לרתום אותן לעשייה הביתית. או כך לפחות אנשים שונים אומרים ומגיבים כשאני משוויצה לפעמים במעורבות שלהן בבית. אני לא בטוחה שאני מאמינה בזה – אני חושבת שיש פה משהו אחר. והוא מצריך מודעות, התכווננות, רצון, סבלנות ובעיקר – הבנה שהתוצאה לא תהיה בדיוק (ולפעמים אפילו ממש לא בכיוון) של מה שרצית מלכתחילה וגם ממש לא קרובה למושלמת… וכמובן, לקבל את הלכלוך בהומור…
כשקמה הצטרפה לחיינו, למידת ההורות הייתה בקצב הגדילה שלה, למדתי אותה ואותי בהתאם לשלבי ההתפתחות שלה. כשהיא התחילה לחייך הבנתי שהגיע הרגע שמחייכים, כשהיא החלה להתהפך התרגשתי שיש התחלה של תנועה, כך גם הרגשתי בזחילה, בהתיישבות הראשונה, בצעד הראשון הממיס עם יד בלי יד… כשהיא הגיעה לרגע שבו אוכל סיקרן אותה הבנתי שעליי לחקור את סיפור הטעמים והמרקמים – ואיך אני חושפת אותה בשמחה ובאהבה לאוכל שהוא לא החלב שלי. בכל שלב שהגעתי אליו הבנתי שיש מה להעמיק ולנבור.
ברקע הגידול שלה והלמידה שלי, יש בית לנהל! אומנם יש בבית בשלב זה רק שני מבוגרים ופעוטה אחת, אבל עדיין לא חסרה בו עבודה. מצאתי את עצמי לצד קמה, מכניסה כביסה למכונה, תולה, מורידה, מקפלת, מכניסה לארונות, שוטפת כלים, מבשלת, מסדרת כלים בארון, מסדרת בלאגן שהצטבר (מודה: אני אחראית לרובו בשלב זה של חיינו, בהמשך הצטרפו כמה מתחרות…).
איך קמה משתלבת בכל זה? תלוי בשלב כמובן, בראשית החיים זה טיפה יותר מורכב כשהם ממש צריכים את ההחזקה בידיים ואת המגע והקירבה ברוב שעות היום.. אבל בהמשך, היא למרגלותיי בעניינים שלה ובעיקר צופה במתרחש – מה אמא עושה? אני ממשיכה את המטלות החוזרות כל יום במקביל, ללא שמץ של ייסורי מצפון, הדבר העיקרי שהיא צריכה הוא את הנוכחות שלי ומענה לצרכים שלה, היא ממש לא צריכה שהדבר העיקרי שאעשה הוא לשחק איתה (לצורך העניין, בשלב הזה מבחינתה הכל משחק…). כשהיא גדלה עוד, היא כבר לוקחת חלק פעיל, מכניסה יחד איתי בגדים למכונה, מושיטה לי אטבי כביסה מהשק, יושבת על השיש (בהשגחה צמודה!) ומסתכלת, נוברת בקמח עם הידיים, מנסה ללחוץ על כפתורים, מנסה לגרד על פומפייה, מערבבת ובעיקר מאושרת לעשות את הדברים כמוני. שהיא גם יכולה, שהיא גם שותפה!!!
מעבר לעובדה שזה פשוט כיף לשתף את הבנות בעשייה, וגם מעבר לעובדה שלפעמים זה ממש מצריך טונות של סבלנות, קבלת הלכלוך, קבלת התוצאה הממש-לא-מושלמת… יש להתנהלות הזאת ערך שמבחינתי הוא אדיר בהמון מובנים.
- מסר ברור שהן שייכות ושותפות לבית הזה. הן אפילו לא מקבלות את הכותרת "עוזרת". הן שותפות לכל דבר ועניין. מבחינת מוסר עבודה, מוטיבציה, רצון ואפילו שמחת חיים במטלות שמבחינתנו הן עול! הן אלופות.. יש לכולנו מה ללמוד מהגישה הזו… מבחינת יכולות יש מעט פער, אבל גם פה אם לא אאפשר להן להתנסות ולנסות – איך הן תשתפרנה?
- לנו המבוגרים יש את היכולת להסתכל קדימה – על הטווח הארוך ולא על העכשיו. ההבנה הזו מאפשרת את הקבלה של היכולת המוגבלת של הקטנטנים בעשיית הדברים כרגע. כל עוד אתן לבנות שלי לקחת חלק ולנסות, כל עוד הן ירגישו רצויות ושהשותפות שלהן בעשייה משמחת אותנו (שוב, לרוב..) – בטווח הארוך נרוויח בנות שיודעות את העבודה היטב, מצוינות בה מבחינת יכולות וניסיון, ובעיקר עם מוטיבציה להמשיך ולעשות למען הבית!
- אני רוצה לחדד איזושהי תחושה שמבחינתי ממש ממש חשוב לי לא לשדר, לא בהתנהגות ולא במילים. אתן לא מפריעות לי לעבוד!!!! אם מלכתחילה אני מקבלת שהתוצאה היא לא העיקר, ושגם ככה אני עושה את מרבית העבודה… ולכן כן תהיה תוצאה (שזה כן חשוב אם למשל מכינים ארוחת ערב…מישהו יצטרך לאכול בסוף…).
- אמרתי את זה כבר כמה פעמים – התוצאה היא חלק, היא לא הדבר היחידי שחשוב פה, הדרך, התהליך, הלמידה, השותפות, המסרים התת-קרקעיים והמסרים הגלויים שאני משדרת בזמן העשייה הם בלתי נפרדים והכל יחד מייצר שמחה בעשייה.
- ומה אם…הן לא רוצות לעשות? לעבוד? או לסדר את המשחקים? אז יהיה פוסט נפרד לזה כי מדובר פה בנושא רציני חלוק ומאתגר בהורות! על קצה המזלג – מבחינתי עשייה זה כיף וזה המסר הכללי שאני רוצה להעביר, אם היא כרגע לא רוצה לעבוד- אחלה, את לא חייבת. זה לא חובה. לא חייבים להעביר את המסר שהחיים הם לא פיקניק ושלא תמיד עושים מה שרוצים. אין בכך תועלת בעיני… ביומיום אני מזמינה אותה להיות שותפה – אם אין לה פניות לזה, עייפה בשביל זה, מעניין אותה לשחק עם הבובה שלה.. שתהיה בענייניה… לרוב זה הפוך (חוץ מלסדר צעצועים..) הן באות ודורשות להיות מעורבות (בעיקר במטבח) ואז אני צריכה לארגן את התגובה שתאפשר להן להיות חלק – באמת.
אז איפה הבנות לוקחות בעיקר חלק בימים אלו?
כשאני תולה כביסה יעלה מעבירה לי אטבים (בקצב מטורף, אני ממש לא עומדת בו…) וקמה עומדת על שרפרף ותולה גם, לאחרונה יעלה גם מנסה..בזמן האחרון יש להן קטע חדש..הן מגיעות עם עגלת בובה לחבל הכביסה ומבקשות את הבגדים ששייכים להן…ממש מתוק מצידן! דוחפות את העגלות עם הכביסה הביתה והשלב הבא הוא ניסיונות קיפול…ופה אני עומדת במבחן ה- אל תפרקי את ה"קיפול" שלהן. הוא טוב כפי שהוא…
בהכנת הארוחות קמה חותכת את הירקות (כן כן עם סכין!), היא גם ממש מצוינת בלטעום דברים תוך כדי 🙂 ! שופכת מצרכים לקערה, מערבבת, שוברת ביצים (רק כשלא צריך להפריד בין חלמון וחלבון)..
שטיפת כלים – מודה שיש לי קושי עם שיתוף בשטיפת כלים… איכשהו תמיד נשבר כלי, תמיד כולן נרטבות (ויעלולי שמשתגעת מרטיבות ולכלוך מחליפה אלף בגדים), כולן זה כולל כמובן את הרצפה ואותי… אבל מה שיותר מורכב לי זה שהמרחב במטבח שלנו הוא יחסית קטן וכשיש בת אחת מימין ושתיים משמאל… אז פיזית קשה לי לעשות ג'נגלינג בין סיבון הכלים שטיפתם והשמתם במתקן לייבוש כלים… אבל לסרב למישהו שרוצה לעזור?! אין מצב!!!
עזרה עם האחיות הקטנות – בהתרגשות הן מביאות לי חיתול ובגדים לתמרה. קמה שומרת עליה לפעמים (כשאני באותו החדר כמובן), מנסות לחתל בעצמן ועוזרות לי במקלחת (שופכות קצת מים על הבטן).
שטיפת רצפה – כולם עובדים בניקיון הבית! לכולם יש מגבים מתאימים לפי הגודל… נועלים נעליים לא מחליקות, שופכים מלא מים משפשפים וגורפים הכל החוצה. אחד המאורעות הכיפיים מבחינתן. מדהים שאם תשאלו מבוגרים על ניקיון הבית תקבלו תגובות של עייפות, של קושי, של אין חשק… אם נעיז לנקות את הבית בלי קמה… יש סיכוי שנקבל בתמורה התקף טנטרום על רצפת הבית הנקייה!!).
סידור החצר, עזרה בבנייה, סידור נייר טואלט בסלסלה, האכלת התרנגולות והחמורים ועוד….
השאיפה שלי בעתיד הקרוב לייצר תפקידים קבועים, אחריות קבועה בסביבת הבית ששייכת לכל אחת מהן. יש בזה משהו שבעיני הוא נכון הן בטווח הקצר והן בארוך. עדיין לא עליתי על התפקיד הנכון, חשוב לי שזה יהיה מדויק, כי המטרה היא שהן תקחנה אחריות בשמחה ובצורה כזו שלא תביא לתסכולים. מבטיחה לעדכן ומוזמנים להשאיר בתגובות רעיונות !
נקודה לסיום… התגובה שלי לאחר שהן לוקחות חלק, לא תהיה התרגשות יתרה, מחיאות כפיים או לצאת בצהלולים, אפילו לא יזכו ממני לכל הכבוד… לא כי אני לא יודעת לפרגן וגם לא כי אינני מאמינה בחיזוקים, אלא שהפרגון שלי יעשה בדרך אחרת. עניינית רגועה וכזו שלא תגרום להן לקחת חלק בעשייה רק בכדי לרצות אותי אלא מתוך מוטיבציה פנימית טהורה.
קדימה – יש בית לנהל!!!
***
עונים על סקרים, משפיעים על החברה וארגונים ומרוויחים כסף! כנסו לקישור: סקרי דעת קהל
קוצ'ופולה 
מיטלי, איזה כיף לקרוא את היומיום שלך.
המשימה האהובה אצלנו היא הוצאת כביסה רטובה ממכונת הכביסה אל הסל…
אהבתיאהבתי
היי סתיו! כיף שביקרת פה! כן זו אחלה משימה… (תמיד מעניין למצוא מה הוכנס למכונה..ולא ממש צריך להיות שם)
אהבתיאהבתי