האם אפשרי מבחינתך להיות בתוך הרגע הזה ממש? בנוכחות מלאה? להיות רק בתוך הקריאה של הקטע הזה. בלי להציץ בוואטסאפ או לענות לשיחה, מבלי לחשוב מה אכין לארוחת הערב? ואיזו משימות עליי לסיים? לחשוב רק על מה שמעורר הקטע – מבחינה רגשית, מבחינת עניין, מבחינות אחרות!
זה ממש ממש קשה ועד בלתי אפשרי לכל מי שחצה את גיל… ועבר לעולם המבוגרים להצליח ולהיות בתוך רגע בכל מאודו, לחוות אותו במלוא העוצמה.
להגיע ליכולת הזו של "פשוט להיות", להיות בתוך העכשיו, בתוך הווה של רגע – לא של שנה, לא של יום, אלא רק בעכשיו שקורה, זה על גבול האוטיזם מצד אחד או על הגבול המדיטטיבי מצד שני…
כשיש תינוק בסביבה שלך בעיקר כשהוא שייך לך, נוצרים המון מצבים לאורך היום שכל שנותר לך זה פשוט להיות איתו, להיות בנוכחות מלאה בתוך עולמו. מהמקום הזה למדתי את אחד הפלאים שיש בתקופת הילדות. את הכוח ללמוד מהקטנים את הרוגע והשלווה שיש ב-יש. בעכשיו. בהווה. אני חושבת שרגעים כאלה יכולים להיות הכי קרובים לתחושה של שמחת חיים (מעדיפה את צירוף המילים הזה מאשר את המילה "אושר", שדבקה בו המשמעות "להיות בלתי מושג"). הימצאות ונוכחות בתוך הרגע ושום כאב או מחשבה או משימה או דיבור עם אדם וירטואלי או איש משפחה שנמצא רחוק לא מפריע לך להיות בתוכו.
המתנה הזו של היכולת לקבל את ההווה, בתמימות, בשמחה, בלי להשתעמם ממנו, מבלי לצפות לזמן שיעבור, מבלי לערוג למה שהיה כאן קודם, לקבל בזרועות פתוחות ואוהבות את מה שיש.
ההוויה הזו מספקת בעיני את 'האושר' שאנחנו מחפשים בכל עבר, מעבר לים, במטוס, בריגושים, בשינויים…
אבל בעצם, די לחפש, די לרוץ, די לתהות.
לעצור רגע, להאט, להתאים ולדייק את הקצב שלך ושל מי שקרוב אלייך ולהשפיע הכי חזק שאפשר על הדברים שיכולים להפוך את חייך לטובים ושמחים.
ואם מביטים פנימה בהקשבה אז השקט והשמחה נמצאים שם במרחק אפשרי.
מרחק של החלטה, התבוננות, למידה וקבלה-עצמית.
גם לי יש עוד דרך. ותמיד תהיה. זה פשוט חלק בלתי נפרד מהחיים וחלק בלתי נפרד מהמנוע שלהם.
בנשימה ארוכה, נפרד להפעם.
****
עונים על סקרים, משפיעים על החברה וארגונים ומרוויחים כסף! כנסו לקישור: סקרי דעת קהל
קוצ'ופולה 