קטגוריה: הורות קשובה

אז היא נרדמת בידיים שלי. והיא חוזרת לישון איתנו באמצע הלילה. והיא אוהבת לקפוץ עלינו השכם השכם בבוקר. וזה כל כך בר חלוף. עוד רגע הן יכתבו עם שגיאת כתיב על הדלת של החדר שלהן: "אין כניסה להורים"... אז מה איכפת לי עכשיו להתמסר ?

היי קמה את צריכה עזרה? שאלתי לפני שהיא ביקשה.

אני מרגישה כמו חוף, חוף מבטחים, שחוזרים אליו כשמשהו כואב, מציק, מכאיב, פוגע, מעליב, כשמישהו הודף להן את הבטחון הן נצמדות אליי. לפעמים חזק מדי, לפעמים צמוד מדי.

כמה פשוט לשלוף את המילה הזאת, שגורה בתוכנו כאילו אותנו חינכו ככה כל הדרך (ונראה שאכן כך קרה...) – "לא". גבולות וגדרות, הגבלות ו"אסור" ולא מרשה ולא לא לא!!!... איך יכול להיות שמח כאן עם כל האיסורים האלה?! אני לא בטוחה מי מכם אוהב שאומרים לו מה לעשות או מה לא לעשות, רובנו מעדיפים לא… להמשיך לקרוא השמיים הם הגבול (וגם הם כבר לא…)

פעם הפחדים העמוקים שלי היו אחרים. פחדתי מאוד שלא אמצא שותף לחיים ושלא אוכל להביא ילדים לעולם. שני הפחדים האלה לשמחתי התפוגגו במשך החיים והוכיחו לי שהחיים מפתיעים ולא נענים רק לפחדים שלנו. היום הפחד העיקרי שלי הוא שאהפוך מרוב עייפות, מרוב קשיים ואתגרים לאמא כעסנית חסרת סבלנות שצועקת על הילדים שלה. זה באמת מפחיד… להמשיך לקרוא המפלצת שבי