קטגוריה: הורות קשובה

כל יום מכיל בתוכו המוני רגעים, שמורכבים מקשת של רגשות... יש רגעים שאני בהודיה מלאה על הזכות להיות אמא...ויש רגעים שאני בהלם שהכנסתי את עצמי לעניין הזה מבחירה מלאה ומודעת.

האם כשילד שלי "בוחר" להתנהג או פשוט מתנהג (מבלי לבחור) בדרך שאינה מקובלת עלינו כהורים, האם הוא מודע לכך שההתנהגות איננה ראויה בעיננו? האם הוא מודע לכך שהתנהג בצורה שלילית לפני שהוא בחר להתנהג כך או רק הבין זאת בדיעבד לאחר שחווה את התגובה שלנו?

אז היא נרדמת בידיים שלי. והיא חוזרת לישון איתנו באמצע הלילה. והיא אוהבת לקפוץ עלינו השכם השכם בבוקר. וזה כל כך בר חלוף. עוד רגע הן יכתבו עם שגיאת כתיב על הדלת של החדר שלהן: "אין כניסה להורים"... אז מה איכפת לי עכשיו להתמסר ?

היי קמה את צריכה עזרה?

שאלתי לפני שהיא ביקשה.

אני מרגישה כמו חוף, חוף מבטחים, שחוזרים אליו כשמשהו כואב, מציק, מכאיב, פוגע, מעליב,

כשמישהו הודף להן את הבטחון הן נצמדות אליי. לפעמים חזק מדי, לפעמים צמוד מדי.