קוצ'ופולה

זה פוסט תכלסי.. עם מעט מילים והרבה מעשיות. מה עושים עם כל הביורוקרטיה שנשארה לי ומכבידה עליי אחרי שגם ככה עברתי את החוויה המשוגעת הזאת שנקראת לידה.

לפני כמה שנים בודדות חברה טובה הייתה אצלי ומצאה על המדף אלבום תמונות, לא מהסוג הישן שתופס חצי מדף וגם לא מהסוג הוירטואלי. אלבום מהסוג של לופה. היא הסתכלה על התמונות ובסוף היא אמרה: ואו כמה אתם מטיילים! לקחתי ממנה את האלבום והסתכלתי גם. פשוט המסר שעבר אליה דרך התמונות לא תאם את ההרגשה שלי...ורציתי… להמשיך לקרוא התמונות שלא תראו בפייסבוק

אז היא נרדמת בידיים שלי. והיא חוזרת לישון איתנו באמצע הלילה. והיא אוהבת לקפוץ עלינו השכם השכם בבוקר. וזה כל כך בר חלוף. עוד רגע הן יכתבו עם שגיאת כתיב על הדלת של החדר שלהן: "אין כניסה להורים"... אז מה איכפת לי עכשיו להתמסר ?

איך נראה הבית "המושלם" בעיני רוחנו? נקי? מסודר? עם אנשים שמחים בתוכו? בית שהוא ממלא אותנו באנרגיות? בית שמותר בו להיות בדיוק מי שאנחנו? בית מתוקתק? בית עם צבעים חמים ונעימים? בית שכיף לחזור אליו? בית שיש בו הורים שמחבקים את מי ששב אליו? בית שיש בו אורחים? בית עם גינה? בית גדול ומרווח? או בית קטן ואינטימי? בית עם המון אור טבעי?

היי קמה את צריכה עזרה? שאלתי לפני שהיא ביקשה.