אמהות, הורות, חינוך ביתי, חסכנות

לגור בתוך טיול

לגור בתוך טיול או בלוז לחופש הגדול.

הנה פוסט שיסכם את החופש הגדול ויפתח את המשך החופש הנצחי. החופש הגדול עומד להסתיים, אשל חוזר לעבודה שלו בהתרגשות וציפייה ואנחנו מתרגשות להתחיל שנה נוספת ומשותפת על רקע הבית שלנו.

אחד הדברים הבסיסיים שמבחינתי מגדירים את מי שאני זו האהבה לטייל, ללכת הרבה עם תיק על הגב, כזה שיאפשר לי לגמוע מרחקים ארוכים ולהגיע למקומות שאי אפשר להגיע אליהם אחרת.

פעם זה היה חלק בלתי נפרד מחיי, חייתי מטיול לטיול, רציתי לסמן וי על כל מסלולי הארץ ובתוך תוכי, קיוויתי באותו זמן שלא אצליח. הארץ קטנה…זה עלול לקרות ומה אז? לעבור לשאר חלקי העולם? לא תמיד זמין, לפעמים יקר, לפעמים עסוקים…

אל תדאגו, החשש שלי לא התקיים, לא הצלחתי לטייל בכל מסלולי הארץ והשארתי לי את האפשרות להתרגש קרוב לבית, פתוחה!

השנים האחרונות נראות בצורה מאוד שונה ממה שאי פעם יכולתי לדמיין, פתאום בכוונה תחילה נהייתי אמא לשלוש. ממלאת צרכים בהפרשים של שניות ולומדת מחדש איך נושמים תוך כדי.

יחד עם האמהות, התחתנתי עם אשל העסוק, שלשמחתי עובד בעבודה שהוא אוהב. אפשרות שהרגישה לי בעבר כמעט בלתי אפשרית בעולמנו או שמורה לתעוזנים.

נוצרה אצלנו בבית מציאות חדשה, כזו שאשל מתרוצץ, מטייל, מעביר סדנאות, יוצא למילואים ועוד אפשרויות שמייצרות לינה מחוץ לבית, לפעמים ישן הרחק מהבית לילה לפעמים יומיים ולעיתים שבוע…

ואני בזמן הזה לרוב בביתנו שבשיזף. בסופ"ש שמגיע הצרכים של שנינו מתנגשים – אשל רוצה לשהות בבית ואני רוצה לרוץ למרחבים.

(זה היה משפט המפתח בפוסט).

כי מרגע שהבנו את זה, ניסינו לשנות ציפיות ולהתאים את החיים שלנו למקצב החדש הזה.

לקח לי כמה שנים להשתלב בנחת עם המקצב הזה. להסכים להשתהות ולהנות מהבית, מהנחת ומהאפשרויות שיש בסביבה הקרובה.

בתהליך ארוך, שלעיתים כאב, הבנתי משהו ממש חשוב. הבנתי שיש מראות מדהימים שנמצאים אי שם, שאשמח לראות אותם ולהנות מיופיים, אבל שאם נהנים ושלווים עם מה שיש בידיים, עם הבית, עם הסביבה הקרובה, אז משהו בצורך לרוץ רחוק, לחפש מסלול מטורף, מראות משוגעים קצת נרגע.

אין ספק שאני עדיין אוהבת לטייל, חומדת באפשרות הזו כמעט בכל יום! אבל, במקביל למדתי להיות רגועה עם הרצון הזה ולא להשתגע מהצורך לברוח ולהתרוצץ.

אם כיף ושמח איפה שאני, מה זה בדיוק משנה מה הרקע?

כשרק עברנו לשיזף, חברה הגיעה לבקר ואמרה ש"אנחנו גרים בתוך טיול". מאותו רגע התאהבתי ואימצתי את המשפט הזה! זהו זה העניין!!! ברור שאני אוהבת לטייל, אין לזה תחליף! אבל הרוב, העיקר, החלק הארי של החיים זה הבית, בו צריך להשקיע שיהיה מדי יום טוב ושמח (וזו עבודה קשה מאוד!).

אז מה אני אומרת בעצם? זהו אין טיולים? לא! הבנתי כמה דברים שאני צריכה לעשות אחרת.

1. כרגע לייצר אפשרויות לטיולים קצרים ופשוטים שאוכל לעשות באופן עצמאי באמצע השבוע.

2. להוריד את הציפיות ש"טיול" יהיה טיול כפי שאני מכירה אותו לשנים הקרובות, כל עוד הבנות קטנות (וייתכן ויגיעו עוד פיצקים שישאירו את המצב הנוכחי כך לעוד זמן מה) הטיולים כרגע יראו אחרת (אנחנו בתהליך למידה של העניין…איך לטייל עם הילדים ואשכרה גם להנות מזה).

3. להירגע ולהיות בנחת כשנשארים בבית ולא מטיילים בשבתות, חגים וחופשות. עמוס בדרכים, עמוס בשבילים, אשל זקוק למנוחת-הלוחם שלו ואני אתן מענה לצרכיי בזמנים אחרים!

4. לגור במקום פתוח, קרוב למדבר אם אפשר ולהשאיר את דלתות הבית פתוחות ככל שמתאפשר.

ועוד ועוד מחשבות על האפשרות להנות בצורה קצת אחרת…

בברכת תחושת חופש תמידית, בכל מקום שאתם נמצאים 🙂

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s